פסק-דין בתיק ת"פ 25743-07-11

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ותקיפה בנסיבות מחמירות, בכך שבתאריך 7/07/2011 בסמוך לשעה 2:45 במועדון בדימונה, תקפו הנאשמים בצוותא חדא, יחד עם קטינים, את המתלונן שהינו פקח בעיריית דימונה וזאת על רקע אירוע אלימות שהתפתח במועדון בין הקטין לפקח, אליו כאמור הצטרפו הנאשמים, כמפורט בכתב האישום המתוקן.

הכרעת הדין מיום 19/12/2011.

הנאשמים נעדרי עבר פלילי.

הסדר הטיעון כלל תיקון כתב האישום, הודאת הנאשמים והרשעתם ולעניין העונש סוכם כי הנאשמים ישלחו לתסקיר אשר יבחן אף את שאלת הרשעתם, תסקיר חובה לנוכח גילם בשעת ביצוע העבירות.

שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעתם. ביחס לנאשם 1 הומלץ על צו מבחן וצו שירות בהיקף של 100 שעות. ביחס לנאשם 2 הומלץ על צו מבחן וצו שירות בהיקף 140 שעות. בתסקירים שהוגשו פירוט אודות נסיבותיהם האישיות של כל נאשם, יכולותיו ושאיפותיו. כן פירוט אודות הקשר עם שירות המבחן ויחסם לעבירות.

שירות המבחן התרשם כי שניהם בעלי יכולות ושאיפות לתפקוד תקין ונורמטיבי וכי ישנה חשיבות רבה לסיום ההליך באי הרשעה בכדי לאפשר גיוסם, דבר שיתרום רבות לשניהם בעיצוב וגיבוש זהותם העצמית ויחזק את החלקים הנורמטיביים שבתפקודם.

במסגרת הטיעונים לעונש עתר ב"כ המאשימה להותיר את ההרשעה ולהשית על הנאשמים עונשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי מרתיע ופיצוי למתלונן, וזאת תוך שהוא מפנה לחומרת העבירות ונסיבות ביצוען.

מנגד, ב"כ הנאשמים עתרו לאמץ את המלצת שירות המבחן וזאת על רקע האמור בתסקירים, נסיבותיהם האישיות, הודאתם, תפקודם הנורמטיבי, העדר עבר פלילי לחובתם, הקשר עם שירות המבחן, חלקם ביחס לאחרים באירוע והחשיבות הרבה בסיום ההליכים לצורך גיוסם.

דיון

על פי הדין והפסיקה המנחה {ע"פ 2083/096 כתב נ' מדינת ישראל}, הכלל הוא כי משהוכחה אשמתו של נאשם יש להרשיעו, ונסיבותיו לקולא , לכל היותר, יצדיקו הקלה בענישה הנלוות להרשעה. הימנעות מהרשעה, הינה החריג, והיא שמורה למקרים חריגים ומיוחדים ובהצטבר שני פרמטרים עיקרים שעניינם בסוג העבירה והפגיעה הצפויה בנאשם.

לאחר בחינת מכלול השיקולים, המבחנים והאיזונים, לקולא ולחומרא, הגעתי למסקנה כי המדובר בנסיבות שבהן ניתן לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים, שכן באם יורשעו הנאשמים עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין חשיבות ההרשעה בתיק שבפניי לבין עוצמת הפגיעה הצפויה בנאשמים .

לעניין העבירות אכן המדובר בעבירות חמורות, לנוכח נפיצותן, והצורך במיגור תופעת האלימות בכלל וכלפי עובדי ציבור בפרט. בית המשפט העליון שב והדגיש את חומרת עבירות האלימות בכלל וכן האלימות כלפי עובדי ציבור, לנוכח השלכותיהן הנרחבות ואינטרס הציבור בהבטחת תפקודם התקין ולשם כך אפנה לרע"פ 5579/10 קריה נ' מדינת ישראל, כב' השופט סלים גובראן.

בענייננו המדובר באירוע אלימות במועדון לאחר חצות, אלימות קשה וברוטאלית ביחד עם אחרים כלפי פקח על רקע עיסוקו ודיווח שמסר בעבר כלפי הקטין המעורב העיקרי באירוע.

יש לציין כי עסקינן במספר מעורבים, הנאשמים אינם המעורבים הדומיננטיים, ושניים נוספים דומיננטיים שהינם קטינים סיימו ההליך תוך צירוף תיקים נוספים באי הרשעה.

לעניין נסיבותיהם האישיות יש למנות מספר רב של שיקולים שלקולא ושיקולים התומכים באי הרשעתם. עסקינן בנאשמים צעירים בגיל 19, רווקים, נעדרי עבר פלילי, בעלי יכולות ושאיפות לתפקוד תקין ונורמטיבי וקיימת חשיבות רבה בגיוסם על רקע המתואר בתסקירים שהוגשו מטעם שירות המבחן. הנאשמים בקשר עם שירות המבחן, שולבו במספר מסגרות טיפוליות, נרתמו מהקשר וניכר כי הקשר עם שירות המבחן וההליך המשפטי תרם להרתעתם ולהפנמת החלקים המכשילים שבתפקודם.  כן ולקולא יש ליתן המשקל להודאתם, משך תקופת הימצאותם בתנאים מגבילים, ולכך שהמדובר באירוע חד פעמי.

שימור תפקודם התקין ושילובם במסגרות השונות לרבות בצה"ל  הינו מאינטרס הציבור ואין בהעדפתו בנסיבות העניין בכדי לפגוע באופן מהותי בהרתעה הכללית והאישית על רקע נסיבות העושה והמעשה ומדיניות הענישה האינדיווידואלית.

אשר על כן ולאחר שבחנתי את מכלול השיקולים שהתוו ב"הלכת כתב" ובשים לב לאמור לעיל לרבות המלצת שירות המבחן והנזק הצפוי באם יורשעו, הנני מבטל את הכרעת הדין וקובע כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן אך נמנע מלהרשיעם בדין.

לעניין רכיבי הענישה ובהתחשב בכל האמור לעיל, דן את הנאשמים כדלקמן:

הנאשם 1: